אבות אבותיו של הכלב היו הזאבים. תהליך של ביות הוא אינו בניית גזע חדש אלא הוא תהליך של שינוי בתכונות ובסימנים. החיות השונות בתהליך של ביות עדיין יכולות להתרבות עם בני מינם הנראים שונה מהם. כלומר כל כלבי הבית, וזה לא משנה כמה הם נראים שונה,יכולים גם עם בני מינם המבויתים, הכלבים, וגם עם בני מינם החיים בטבע, הזאבים, להתרבות באופן טבעי ולגדל בהצלחה צאצאים. אם כי אצל הכלב ההתרבות ההדדית עם בני מינם החיים בטבע, פחות שכיחה.
מה השתנה אצל הכלב בתהליך הביות בהשוואה לזאב?
ההנחה הראשונה לביות היא הבידוד הגנטי של הזאב והכלב:
הכלב והזאב מתרבים יחדיו רק במצבי חרום. לרוב כלבים מגיבים לזאבים לא כמו לבני מינם. לדוגמה ניתן לראות זאת באזורים שבהם חיים גם זאבים וגם כלבי בר הם אינם חיים בלהקות מעורבות. נוצרה הפרדה ברורה בין כלבים לזאבים לא רק במראה החיצוני אלה גם במישור ההתנהגותי. הזאבים חיים בלהקות מאוחדות ומגובשות מאד ואינם נותנים לפריטים זרים בני מינן להתקרב ללהקה ומציגים אגרסיביות טריטוריאלית רבה.
הנחה שניה: הכלב נשאר במצב התפתחותי כמו של זאב צעיר:
צורת הגוף של הכלב משתנה מאוד בחודשים הראשונים של חייהם וכן גם התפתחותם הנפשית. בתהליך הביות נשארו הכלבים בהשוואה לחיית הבר במצב של זאב צעיר שלא מגיע לבשלות נפשית.
הנחה שלישית: קיים שינוי התנהגותי בין הכלב לזאב:
באופן כללי ניתן לראות על פי אופן התנהגותו של הכלב שהוא עדיין חיית טרף, המגנה על עצמה. רוב ההתנהגויות הבאות לידי ביטוי אצל הכלב והזאב זהות או די דומות.
אם כי השימוש בתקשורת היא יותר ברורה וחדה אצל הזאבים מאשר אצל הכלבים.
התקשורת מבוססת על ארבעת החושים והיא כוללת אחזקת גוף, הבעות פנים, השמעת קולות, ומגע בין שני פריטים. אצל הזאבים הבעות הפנים והמימיקה, החזקת הגוף והתנועה של הגוף, הם צורת ההבעה החשובה ביותר. בגלל פרשנותה הגבוהה. היא מאד ברורה ותפקידה למנוע אי הבנות מיותרות בלהקה. אצל הכלבים מספר רב של תנועות כבר לא באות לידי ביטוי או שלא מודגשות מספיק.
למשל תנועות המצריכות זריזות רבה ותאום גופני נראות אצל הזאבים ברמה גבוה יותר .
בתחום התנהגויות המבטאות איסוף מידע נראים כמה שינויים. החזקת הגוף אצל הזאבים ברורה יותר, בעיקר במרחקים גדולים. הם יותר חסרי מנוחה ומגיבים על כל שינוי בסביבה שלהם בצורה יותר חדה. למשל אצל זאבים ערים נראות תנועות אוזניים רבות לקבלת מידע אקוסטי בהשוואה לכלבים, אצלם התנועות באות פחות בתכיפות.
גם התנהגויות של הגנה ושמירה הן בעלות גוון קצת שונה: אצל הזאב ניתן לראות צורות רבות יותר של הגנה פסיבית. כמו בריחה מהמקום ופחות תקיפה כהגנה עצמית, התנהגות הנצפית יותר אצל כלבים.
התנהגות הכוללת סחיבת מזון ואחסונו משרתת בעיקר את הטיפול בצאצאים. אצל הזאבים ניתן לראות חפירה יותר אינטנסיבית של האוכל. וכן הטיפול של הצאצאים אצל הכלב נעשה בעיקר על ידי האם. לעומת זאת אצל הזאבים עוד חברי להקה יטפלו בגורים ויביאו להם מזון וגם יקיאו את המזון כשצריך . הקאת המזון יכולה לבוא לידי ביטוי גם אצל כלבות אם כי לא תמיד.
"הזמנה למשחק" אצל הכלבים באה לידי ביטוי כאשר הכלב נראה כאילו הוא משתחווה לכלב השני ואחריו תבוא ריצה של אחד אחרי השני או מאבקי כוח, נשיכות ידידותיות.
לעומת זאת אצל הזאבים ניתן לראות תנועות משחק ותנועות בריחה שונות. תנועות של קבלת מרות ושל דומיננטיות יתבטאו בצורה יותר מוגזמת ומודגשת במשחק.
אחד ההבדלים הגדולים ביותר בין הכלב לזאב אם לא הגדול ביותר הוא השמעת הקולות, הנביחה. מה שהכלב לא מצליח לבטא בהבעות פניו ובהחזקת הגוף שלו, הוא מבטא ברפרטואר הקולות, הנביחות. אצל הזאב באות לידי ביטוי נביחות מאוד קצרות בעיקר כדי להתריע על איום או להביע איום, נשיפות כעס, נהימות ויללות. לעומת זאת אצל הכלב הנביחה מופיעה בקומבינציה חדשה עם התנהגותיות אחרות כמו נביחה לשם קבלת תשומת לב ויחס.
דוגמה נוספת ניתן לראות שזאבים צדים ללא השמעת קול בזמן הצייד בעוד שסוגי כלבים רבים נובחים בזמן הריצה אחר הציד או בזמן שהם מקיפים את הציד כמו כלבי הצייד שונים העוזרים לאדם בצייד לשם הספורט.
גם בזמן המשחק הזאבים לא משמיעים קול הם ישתמשו יותר בתקשורת האופטית בעוד שכלבים יכולים לנהום, לנבוח ולהשמיע קולות אחרים.
לסיכום נשאלת השאלה: למה השתנתה התנהגותו של הכלב כל כך בתחומי תפקוד מסוימים ובתחומים אחרים הם נשארו כהעתק של המקור.
כנראה שבאופן כללי התנהגויות ראשוניות של כל גזע, המבטאות הישרדות כמו לאכול, להזדווג, לישון ועוד ...נוטות להשתמר בעוד שהתנהגויות סוציאליות כמו החזקת משפחה יחד, טיפול בצאצאים והגנה נוטות להיעלם.
נראה שאחד מסגולותיו ומעלותיו של הכלב הוא ההסתגלות והשינוי העצמי עם הזמן. הכלב הוא אחד מסוגי המינים והגזעים שהצליח לשמור על הגזע ללא סכנת היכחדות עכשווית.
לעומתו הזאב, אבי אבותיו, כן נמצא בסכנת הכחדה בהרבה מקומות בעולם.
למרות השוני הקיים בין שניהם עדיין ניתן לצפות בהתנהגותם של הזאבים ושל כלבי הבר השונים וללמוד מהם את התקשורת של הכלב, טבעו והתנהגותו.
ככל שנדע להבין יותר תקשורת זו כך נוכל להבין טוב יותר את הצרכים של הכלב שלנו ואת טבעו ועולמו.
ספרות מקצועית:
Eric Zimen- Der Hund(1992)
